אופס, שוב לא הצלחנו למנוע עליות מחירים
בעוד דונלד טראמפ מהלך אימים על וולמארט בעקבות אזהרת החברה כי היא תידרש להעלות מחירים בעקבות המכסים שהטיל הנשיא האמריקני, אצלנו בארץ העלאות המחירים מתרחשות כמעט באין מפריע.
אסם עדכנה בסוף השבוע שעבר על העלאות מחירים לחלק ממוצריה בשיעורים של עד 9%. "בעקבות המשך התייקרויות משמעותיות במחירי חומרי הגלם והאריזה, עלויות ייצור ועלויות לוגיסטיקה במפעלי החברה בישראל", נימקה החברה את המהלך בהודעה שהפיצה.
גם בוולמארט הסבירו כי הם נאלצים להעלות את המחירים בעקבות המכסים שהטיל טראמפ. בשיחת המשקיעים שהתקיימה לאחר פרסום דוחות החברה לרבעון הראשון של השנה, הבהיר מנכ"ל וולמארט, דאג מקמילון, כי בחלק מהמקרים הרשת תשמור על מחירים "למרות לחץ המכסים", אך הדגיש ש"המכסים הגבוהים יותר יובילו למחירים גבוהים יותר".
מי שלא קיבל את התירוץ הזה הוא לא אחר מאשר נשיא ארה"ב, ששלח מסר חד וברור לענקית הקמעונאות ואמר: "וולמארט צריכה להפסיק להאשים מכסים כסיבה להעלאת מחירים, הם צריכים 'לאכול את המכסים' ולא לגבות מהלקוחות דבר. אני אעקוב, וכך גם הלקוחות שלכם".
לא פעם אחת אלא שלוש פעמים, חזר ואמר ברקת כי הוא מצטער על כך שנכשל. כדי להמחיש עד כמה עמוק צערו, הוא טס ביום חמישי לניו יורק, בפעם ה-15 מאז אוקטובר 2023
האם גם אצלנו סוף-סוף התעוררו לאחר גל עליות המחירים האחרון והתחילו לבדוק את החברות ולהבין למה הן צריכות להעלות מחירים בפעם המי-יודע-כמה בשנתיים האחרונות? תמשיכו לחלום.
שר הכלכלה של ישראל עלה השבוע על דוכן הכנסת והודה כי ניסה ולא הצליח להעביר בממשלה צעדים לריסון מחירים בשעת מלחמה, לא פעם אחת אלא שלוש פעמים, וחזר ואמר כי הוא מצטער על כך שנכשל. כדי להמחיש עד כמה עמוק צערו, הוא טס ביום חמישי לניו יורק, בפעם ה-15 מאז אוקטובר 2023, עם כל צוות המשרד כמובן. המחירים בארץ יכולים להמשיך לחכות.
הסכנה האמיתית של העימות עם בריטניה לא קשורה למכס
הדבר החשוב ביותר, כמו בכל שבוע, הוא 58 חטופים שעדיין נמצאים בעזה. במקום לעשות הכל למען שחרורם, הממשלה עסוקה בלרקוד על הדם של הדיפלומטים הישראלים שנורו בוושינגטון כדי להסית עוד קצת נגד השמאל.
אבל הנזק, כפי שכל בר דעת מבין, נגרם על ידי הממשלה עצמה. הנזק לחיי החטופים ולחיי שאר הישראלים, אבל גם לעתיד של המדינה כולה. כי אלה משניים לעומת שימור הקואליציה.
הסבלנות הבינלאומית להתנהלות חסרת הרחמים הזו פוקעת. בכל פעם מדינה אחרת מאיימת על ישראל, עד שהדבר יהפוך להרגל. השבוע הייתה זו בריטניה, שהחליטה להקפיא את המשא ומתן על הסכם סחר חדש עם ישראל. דבריו של שר החוץ הבריטי דייוויד לאמי על מדיניות ישראל ה"מקוממת" ו"בלתי מוצדקת מבחינה מוסרית" בעזה ובגדה המערבית, סימנו נקודת שפל ביחסי המדינות. אך מעבר לרטוריקה, מה באמת המשמעות הכלכלית של הקפאת ההסכם?
"מדובר במהלך מדיני הצהרתי בלבד, ללא השפעה מיידית על הסחר בפועל", מסביר אלעד ברשאן, מומחה למכס ושילוח בינלאומי ומייסד-שותף בחברת SlickChain. "ההסכם הקיים בין המדינות, שנחתם לאחר הברקזיט, ממשיך לעמוד בתוקפו. רוב המוצרים מיובאים ללא מכס גם ללא הסכם חדש".
במבט ראשון, יש כאן הקלה מסוימת. החיים ממשיכים כרגיל, לפחות במישור הכלכלי. ואכן, היקפי הסחר בין המדינות מרשימים: "הסחר בין ישראל לבריטניה לבדה הסתכם בשנת 2023 בכ-6.1 מיליארד דולר ביבוא, וכ-5.2 מיליארד דולר ביצוא", מציין ברשאן. כל הסכומים האלה עדיין זורמים, לכאורה, בלי הפרעה.
זה לא אומר שאפשר לישון בשקט. את מידת הדאגה צריך לשמור להשלכות ארוכות הטווח, ל"חרם השקט" שכבר מתגבש מתחת לפני השטח. כלכלנים מזהירים שהקפאת השיחות תקשה על יצואנים ישראלים להתרחב או להיכנס לשוק הבריטי.
החוסן הכלכלי של ישראל, שנשען במידה רבה על מגזר ההייטק והסייבר, נמצא תחת איום. למעלה מ-400 חברות טכנולוגיה ישראליות פועלות בבריטניה, תורמות כמיליארד ליש"ט לכלכלה הבריטית, ועכשיו מוצאות את עצמן תחת סימן שאלה. במקביל, הדרישות להרחבת הסנקציות רק הולכות וגוברות.
במקביל, על רקע ההכרזה הבריטית, החלו להישמע קריאות בפרלמנט האירופי להשעות את הסכם הסחר הרחב עם ישראל בטענה להפרת ערכי יסוד כמו זכויות אדם ודמוקרטיה. "האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל כאשר הסכם הסחר מעניק פטור הדדי ממכס לרוב המוצרים", מציין ברשאן.
עם זאת, הוא מזכיר שהשעיה כזו דורשת הסכמה פה אחד של כל 27 המדינות החברות באיחוד. "זה מהלך מסובך במיוחד מבחינה פוליטית, ובפרט כשמדינות כמו פולין והונגריה נוהגות להפעיל וטו במקרים דומים".
אם הכל נשמע מורכב, זה נכון. מצד אחד, בריטניה מגנה בחריפות את ישראל, אך מצד שני השפעתה המעשית מוגבלת. מצד אחד, האיחוד האירופי פותח בבחינה מחודשת של הסכם ההתאגדות עם ישראל, אך מצד שני, הסיכוי להשעיה מלאה קלוש. מה שחדש הוא המחיר הדיפלומטי שישראל משלמת, והוא רק יילך ויעמיק.
גם אם הקפאת הסכם סחר אחד נראית כצעד סמלי, היא עלולה להיות הסנונית הראשונה שמבשרת חורף דיפלומטי וכלכלי ארוך
"נראה שמה שבאמת הבריטים והאיחוד האירופי רוצים, הוא להמשיך ליהנות מגישה פתוחה לשוק הישראלי, לצד שמירה על רטוריקה שמניחה את דעת הקהל שלהם בבית", מסכם ברשאן. "הם מעוניינים לאותת על חוסר שביעות רצונם, לא לנתק קשרי מסחר".
בעוד ממשלת ישראל עסוקה במאבקי כוח פנימיים במקום בפתרון משבר החטופים, היא מובילה את המדינה לבידוד דיפלומטי וכלכלי. הציבור הישראלי נדרש להתמודד עם דימוי בינלאומי מידרדר, פגיעה ביכולת לצמוח בשווקים אסטרטגיים, ומעל לכל חרם שקט, שבו חברות בינלאומיות פשוט יבחרו לא להתעסק עם ישראל בשל הסיכון התדמיתי והמשפטי.
האיתות הדיפלומטי שנשלח מבריטניה ברור: המחיר שמשלמת ישראל על המדיניות שלה רק יילך ויעלה. גם אם הקפאת הסכם סחר אחד נראית כצעד סמלי, היא עלולה להיות הסנונית הראשונה שמבשרת חורף דיפלומטי וכלכלי ארוך.
בסופו של דבר, הכל מתחבר למעגל אחד של כשל מנהיגותי: ממשלה שמזניחה את 58 החטופים, מעמיקה את השסעים בחברה הישראלית, ובמקביל מסכנת את העתיד הכלכלי של המדינה. הסנקציות הבריטיות התיאורטיות אינן סוף הסיפור אלא רק תחילתו. את המחיר, כרגיל, אנחנו נשלם.
שאלת 228 מיליארד הדולר
מה אתם יודעים, הכנסת עושה לפעמים דברים טובים. השבוע אושר חוק חדש שמחייב את הבנקים בישראל להתריע בפני לקוחות על יתרות עו"ש בלתי מנוצלות בהיקף של 15 אלף שקל ומעלה. המהלך נועד להתמודד עם תופעת ה"הון הרדום", כספים ששוכבים בעו"ש בלי לצבור תשואה, בעוד שהבנקים מרוויחים עליהם מיליארדים מדי שנה מהפרשי ריביות.
לפי נתוני בנק ישראל, נכון למרץ האחרון, יתרות העו"ש במערכת הבנקאית הסתכמו בכ-228 מיליארד שקל. בעוד שהריבית של בנק ישראל עומדת כיום על 4.5%, הציבור מקבל בממוצע רק 0.06% על כספים בעו"ש. כלומר, הבנק מרוויח כ-45 אלף שקל על כל מיליון שקל של לקוחות ששוכב בעו"ש, ומשלם תשלום זעום של 600 שקל ללקוח.
נתוני הפיקוח מראים כי הרוב המוחלט של הציבור מחזיק ביתרה ממוצעת נמוכה, כ-1,200 שקל בלבד, מה שמגביל את השפעת החוק למגזר האמיד
החוק, שיזם חבר הכנסת ארז מלול (ש"ס), מחייב את הבנקים לשלוח התראות על יתרות עו"ש גבוהות שנשמרות ללא שינוי במשך לפחות שלושה חודשים, ולצרף מידע על אלטרנטיבות כגון פיקדונות וקרנות כספיות. ההודעות יישלחו אחת לחודש במהלך תקופת מעבר של 18 חודשים, ובהמשך אחת לרבעון. הפיקוח על הבנקים יוכל להטיל עיצומים כספיים בגובה 50 אלף שקל על כל הפרה.
עם זאת, יש גם "אבל" גדול: נתוני הפיקוח מראים כי הרוב המוחלט של הציבור מחזיק ביתרה ממוצעת נמוכה, כ-1,200 שקל בלבד לכמחצית מהלקוחות, מה שמגביל את השפעת החוק למגזר האמיד יחסית. כל השאר יצטרכו למצוא דרך אחרת להחזיק את הראש מעל המים.