הורים צעירים בעוטף עזה מכירים את התחושה שנים. כהורים לתינוקות, הם יודעים מה זה לילות ארוכים ללא שינה. בימי מלחמה, האזעקות החוזרות מקשות עוד יותר. מאז המלחמה עם איראן גם הורים במרכז ובצפון חווים מציאות דומה, כשאזעקות מעירות כמה פעמים בלילה.
ניצן סניור (39) מצורן, אם לילד בן שלוש וחצי ותינוקת בת שנה ושמונה חודשים, בעלת עסק לקידום נשים ושוויון מגדרי ומייסדת "פוליטיקאיות צעירות", עובדת מהבית. "זה כמו יום שבת אחד ארוך שלא נגמר", היא אומרת בשיחה עם mako. "היום והלילה מתערבבים, אין שגרה. הטילים מכתיבים את הלו"ז".
ללא עזרת הוריה הגרים בסמוך, ועוזרים לה לשמור על סדר יום של ארוחות ופעילויות. היא מודה שלא יודעת מה היתה עושה: "למרות הכל, אני רואה את הטוב בזמן המשותף עם הילדים וההורים", היא מוסיפה. לדבריה, הילדים ישנים בשעו הרגילות שלה, אבל היא מוצאת את עצמה ערה עד אחת או שתיים בלילה. "אני צופה בחדשות, מקפלת כביסה, מנקה. העייפות גדולה. אני מנסה לנוח כשהילדים ישנים. זה מרגיעה אותי - לנקות, לסדר ארונות, לעבוד בגינה. התודה שלי להורים שהם העוגן שמחזיק אותנו".
"הוא מתעורר וצריך להרדים אותו שוב"
רבקה ופנר (29) ממודיעין, אם לתינוק בן שבעה חודשים, חזרה לעבוד לפני שבועיים. על השאלה מה שלומה, היא עונה בחיוך: "עייפה". "בהתקפה האיראנית הראשונה הייתי בהריון, היה לי קשה מאוד", היא אומרת. "עכשיו אני חייבת לתפקד. התינוק כבר מזהה שמשהו מפריע. אני מכניסה אותו ראשון לממ"ד, מנסה להראות שהכל בסדר, אבל מתחת לפני השטח זה קשה".
לדבריה, התינוק ישן בחדר רגיל כי הממ"ד קטן ולא מאוורר. "הוא מתעורר וצריך להרדים אותו שוב". מטפלת שמגיעה הביתה עוזרים לה להתמודד. "כשיש ביטולים, לוקחים תורות בעבודה. הוא בהנקה מלאה אז אני לא הולכת בלעדיו. העבודה מהבית מאפשרת לי להתמודד טוב יותר. יש לי מזל במציאות הקיימת".
"כל דבר מכניס אותן ללחץ"
גלי דאדיסון (38) מראשון לציון עובדת מהבית עם שלוש בנות - 12, 7 ו-3 - ללא מסגרות. "זה מאוד קשוח", היא אומרת. "כשהיו הבומים בראשון אחזנו ידיים ואמרנו 'שמע ישראל'. כל מה שאנחנו רוצים זה להגן עליהן. כשיש התרעה, אני נכנסת איתן מיד לממ"ד. סיטואציה מפחידה שלא הכרנו. הילדות לא ישנות, הן מפוחדות. הקטנה בוכה מיד. היא מכירה אזעקה אבל התחושה הזאת מפחידה יותר". דאדיסון ובעלה כמעט לא ישנים. "הן ישנות בממ"ד אבל כל אזעקה מעירה אותן. אחר כך קשה להירדם".
המדריך להורים העייפים
"בריאות נפשית אישית, הורית וזוגית מושפעות מהיכולת שלנו לתפקד גם במצבי חוסר ודאות ואתגרים כמו חוסר שינה. כדי להצליח, אנחנו לא יכולים לפעול 'מהבטן', אלא חייבים להיות מנוהלים ומתוכננים יותר יחד", אומרת ד"ר קורל שחר, נוירו-יועצת חינוכית ומשפחתית ומומחית לשיפור תפקודי המוח, חברת העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, והיא מציעה כלים מעשיים:
אז איך מתמודדים עם העייפות המתמשכת?
מסגרו את הקושי: "שבו יחד, הבינו מה הקשיים שאתם מתמודדים איתם וכתבו הכל על דף: חוסר שינה, קטיעת רצף השינה, עצבנות התינוק או הפעוט, עייפות שלכם, צורך לעבוד ולהיות במקביל עם ילדכם. ככל שתייצרו מסגרת לקשיים ותבינו אותם, כך יהיה קל יותר לתכנן התמודדות ופתרון".
הבינו את הקשיים, עכשיו פותרים: "מתחת לכל קושי כתבו איך אתם יכולים להתמודד איתו בצורה הטובה ביותר. אם יש ממ"ד, תוכלו לישון בו מראש כדי לא להעביר את התינוק מהחדר. אין ממ"ד? שקלו לעבור להורים שיש להם. תוכלו גם להעביר את התינוק למקלט בתוך מנשא, כדי שיוכל להמשיך לישון צמוד אליכם - דבר שיעניק לו ביטחון".
חוסר שינה וצורך לעבוד: "פתרו בעזרת השלמת שינה בתורות או היעזרות בבייביסיטר או בהורים. אם התינוק או הפעוט עצבניים - הכינו מראש מנשא, שירו או השמיעו שירים מרגיעים, הכינו תיק עם משחקים, ספרים ובובות. ככל שתבנו פתרונות - תרגישו הקלה משמעותית, תתקרבו, תצליחו להתמודד טוב יותר ותעניקו לילדכם יציבות, רוגע וביטחון".
הישענו על פרספקטיבה והדביקו ברוגע: "אנחנו מבינים שזאת תקופה קצרה שתעבור. השתמשו בשיח הפנימי, הזוגי וההורי במילים של פרספקטיבה ורוגע: זה זמני, זה יעבור, אנחנו מסוגלים להתמודד, הכל בסדר, אנחנו יודעים מה לעשות, בקרוב נחזור לשגרה. זכרו שלחץ מדבק, אבל גם רוגע מדבק. היו רגועים כדי להדביק גם את בן או בת הזוג וגם את ילדכם".
ועוד כמה טיפים שיכולים לעזור:
- במהלך היום צאו לאור השמש - יעזור לרמות המלטונין לרדת ולהעלות ערנות.
- שתו מים קרים ושייקים ירוקים קרים - נמצאו במחקרים כתורמים לערנות ורוגע.
- שמרו על תזונה בריאה, הימנעו מאוכל לא בריא.
- אל תשתו יותר מדי קפה וחכו שעתיים מהקימה לכוס הראשונה.
- זו תקופה מאתגרת, לא הכל חייב להיות מושלם.
- שלבו הומור והקלילו - כדי לצבור כוחות משותפים.